אחד הזיכרונות החזקים ביותר שלי מבית הספר היסודי הוא להמתין בהפסקה. המשחק המרכזי שלנו היה כדורגל – כדור שחוק מרוב בעיטות, מגרש מלא בקוצים ושתי קבוצות של חמישה ילדים מזיעים.
בבית הספר היו 6 שכבות ומאות ילדים שהתנקזו לפיסת אספלט קטנה ועלובה אחת, מה שחייב זמני משחק קצרים לכל שכבה.
שני ראשי קבוצות, השחקנים הטובים ביותר בכיתה, היו עומדים אחד מול השני ובוחרים ילדים מהגוש הצפוף והמיוזע של שאר הכיתה.
ככל שהיית מהיר ומקצועי יותר, כך הסבירות שתיבחר גבוהה יותר, מה שהוביל לכך שילד שמנמן ומגושם כמוני בילה באופן בלתי נמנע הפסקות רבות בלחכות ולהתפלל ליום שבו באופן פלאי כל מלכי המגרש יקבלו שפעת, ופעם אחת יפנו את מקומם גם לאנדרדוג כמוני.
באותן שעות של ציפיית שווא, לא היה לי מושג ששיטת בחירת ומיון השחקנים שהונהגה בבית הספר היסודי האזורי שלי, מונהגת גם בליגת הכדורסל הטובה בעולם.
מה קורה שם בעצם?
לשחק בNBA נחשב כפסגת החלומות והשאיפות עבור כל שחקן כדורסל אי פעם, ובצדק. הליגה נחשבת כליגה הטובה בעולם, ומצדיקה פעם אחר פעם את התואר. הצורך של הליגה בשחקנים הטובים ביותר והרצון של מאות אלפי שחקני כדורסל ברחבי העולם לשחק בה, דורשות מנגנון גיוס שיסנן ויאפשר בחירה של החומר הספורטיבי מהמובחרים ביותר שיש.
הדראפט (גיוס בעברית) הוא אירוע ספורטיבי לכל דבר ועניין, שמטרתו העיקרית לתת לכשרונות צעירים ומבטיחים להתגלות ולהצטרף לשורות נבחרות החלומות, בעיקר כאלו עד לגיל 22.
חוקי הליגה אוסרים על גיוס אנשים שעוד לא עברה שנה מסיומם את התיכון, והדרך היחידה להיכנס לליגה עד גיל 22 היא אך ורק דרך הדראפט.
לאחר מכן ישנן דרכים נוספות, שאותן לא נפרט כאן. האירוע מתנהל בכל פעם בעיר אחרת. המועמדים מגיעים אל מתקן NBA, שם הם עוברים מבחנים ספורטיביים בסיסיים כמו ריצה ל10 מטרים, קפיצה במקום, ריצה ובחינות פיזיות אחרות. בנוסף מתבצעים משחקים קטנים בין המועמדים לבין עצמם.
לאחר מכן מתחיל האירוע האמיתי: ישנם שני סבבים בהם מדורגים 30 שחקנים מ1 עד 30, ולאחר מכן נעשה סבב שני של השחקנים מ31 ועד 60. לשחקני הסיבוב הראשון מובטח חוזה לשנתיים בליגה, עם אופציה להארכה לשנתיים נוספות. שחקני הסיבוב השני נמצאים במצב מעט פחות נעים – לא מובטח להם שישחקו בליגה, אך אסור להם להצטרף לאף קבוצה אחרת ללא אישור הקבוצה שבחרה אותם.
לקבוצות נתונה אפשרות וקדימות משתנה בבחירה, שמושפעת בעיקר מרמת ההצלחה שלה בעונה הקודמת. בין הקבוצות ניתן לבצע חילופים ועסקאות, וניתן להסתכל על כל הדראפט כמעין שוק קטן לכל דבר, עם מקח וממכר וסחר חליפין בכישרונות גולמיים.
הלוטרי
אז איך מחליטים איזו קבוצה תבחר איזה שחקן? ובכן, הרעיון בליגה הוא לשמור על נקודת פתיחה שווה ככל האפשר לקבוצות, ולאפשר להשקעה וההתמדה שלהן להיות הגורם העיקרי שלהן להצלחה. בליגה משחקות 30 קבוצות, מהן מעפילות 16 בכל שנה לפלייאוף – טורניר אליפות הליגה.
אלו שלא עולות נקראות "קבוצות לוטרי", והן מקבלות את ההזדמנות הראשונה לבחור את השחקנים שלהן. במיכל גדול מעמיסים 14 כדורים ממוספרים מ1 ועד 14, ובמהלך ההגרלה נשלפים בכל פעם 4 מהם. הקבוצות מקבלות מספר של צירופים אפשריים (יש 1000 סה"כ), כאשר 4 הקבוצות המדורגות במקום הנמוך ביותר מקבלות 140 צירופים, ושאר הקבוצות מקבלות בין 125 ל15 צירופים, בהתאמה לדירוג שלהן. ככל שהקבוצה מדורגת נמוך יותר, כך היא תקבל מספר גבוה יותר של צירופים.
האם הדראפט קובע את איכות השחקן?
היינו חושבים שהדירוג של הדראפט קובע באופן חד משמעי את איכות השחקנים המגויסים, אך המציאות מראה אחרת. מייקל ג'ורדן, השחקן האגדי של השיקגו בולס נבחר בדראפט במקום השלישי.
קובי בראיינט, כוכב הלוס אנג'לס לייקרס, נבחר במקום ה13. אך הדוגמא הבולטת ביותר לעד כמה הדראפט לא קובע את איכות השחקן היא מאנו ג'ינובילי, שחקן אגדי מקבוצת סן אנטוניו ספרס, שדורג במקום ה57 (!) בדראפט. דירוגים ומיונים ראשוניים הם לא מה שיחליטו על הצלחת השחקן, אלא הקליעות והגביעים שהוא מביא.
גם אצל מילמן דור ההמשך https://milmanltd.co.il, לא באמת משנה איך דירגו אותך במהלך החיים, כל מי רוצה יכול להגיע לחנות וליצור גביע בהקדשה אישית, וכמו שראינו למעלה – זה מה שבאמת משנה.
